מהו הכלל במשמורת והסדרי שהות

ככלל  ובהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות , תשכ”ב -1962, ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים והחוקיים של ילדיהם הקטינים ועליהם חלה החובה לדאוג לצורכי ילדיהם הקטינים. כאשר ההורים אינם מגיעים להסכמה מי יהיה ההורה המשומרן, הם רשאים לפנות לערכאה שיפוטית, אשר תכריעה בעניין והכל בהתאם לטובת הקטין.

בעת הליך הגירושין הורה אחד מממש את זכותו להיות ההורה המשומרן, כלומר, ההורה שקטינים מתגוררים עמו, וההורה האחר מממש את זכותו בגידול הילדים במסגרת הסדרי שהות-במסגרת ביקורים .

ילדים קטנים עד גיל 6 

בהתאם לחזקת הגיל הרך ילדים עד גיל 6 נשארים במשמורת אצל אימם , חזקת גיל הרך הינה חזקה שניתן לסתור אותה, כלומר, ניתן לערער על החזקה הזו- היא אינה מוחלטת.

בחוק הכשרות המשפטית קיים סעיף המפרט מהי חזקת הגיל הרך- הסעיף קובע כי “במידה ואין נסיבות מיוחדות, יורה בית המשפט כי ילדים על גיל 6 יהיו אצל אימם.”

לחזקת הגיל הרך היו מתנגדים רבים אשר טענו כי יש להוציאה מחוץ לחוק היות ואינה תואמת את החברה המודרנית בה אנו חיים כיום.

בשנת 2011 התכנסה ועדת שניט

בשל המתנגדים הרבים לחזקת הגיל הרך, הוקדמה ועדה שנקראה “ועדת שניט” לצורך בחינת האפשרות לשינוי או ביטול חזקת הגיל הרך. בתאריך 27 בדצמבר 2011 הועדה הגישה את המלצותיה ובמסגרתה המליצה לבטל את חזקת הגיל הרך. בחודש פברואר 2012 הוגשה לכנסת הצעת חוק לביטול חזקת הגיל הרך, אך עד היום הצעת החוק נותרה בגדר הצעת חוק וטרם הבשילה לכדי חקיקה.

בשנת 2012 ראשית התפתחות המלצות ועדת שניט

ראשית ההתפתחות להמלצות ועדת שניט, נוכל לראות אצל השופט הנכבד יהורם שקד, אשר הוציא תחת ידו פסק דין מיום 9 לדצמבר 2012 בו ניתן לראות בבירור כי השופט הנכבד התעלם התעלמות מוחלטת מחזקת הגיל הרך.

השופט שקד ציין בפסק דינו כי המציאות בה המתפקדת המשפחה הישראלית בשנות האלפיים אינה עולה עוד בקנה אחד עם המציאות שבמסגרתה גובשה הדוקטרינה של חזקת הגיל הרך. כמו כן, השופט המליץ לזנוח דעות קדומות וציין כי יש להתמקד בשאלה היחידה- מה היא טובת הקטינה. האם תהא זו טובתה להיות בשמורת אצל אימה או, שמא אצל אביה או אולי טובתה היא להיות בשמורת המשותפת אצל שני הוריה. בסופו של יום השופט שקד קבע כי המשמורת על הילדה תהיה אצל האם וזאת מתוך מתן התייחסות לעובדה שהאם היא ההורה הדומיננטי בפועל וכי הילדה מורגלת בשהייה אצל האם.

המלצותיה של ועדת שניט חלחלו לתוך הפסיקה הישראלית ושופטים רבים  בבית משפט לענייני משפחה  נמנעים מלהשתמש במושגים “משמורת ” ו -“הסדרי ראייה” ועושים שימוש במושג של “אחריות הורית משותפת” ו- ” חלוקת זמני שהות “

המצב המשפטי בשנת 2020

מאז אותה ההתפתחות פסיקתית אשר הובילה לשינויים רבים, כך למשל בחודש אפריל 2020  בתיק מס’ 2966-04-19 למרות חזקת גיל הרך שקובעת כי ילדים מתחת לגיל 6 יחיו עם אמם, קבע השופט ארז שני בעניין של פעוט רך בשנים בן פחות משנתיים כי טובתו היא ששני הוריו יגדלו אותו ולכן קבע על משמורת משותפת.

השופט ארז שני כתב בפסק דינו כי חזקת גיל הרך אינה שיקול יחיד ובלעדי אלא היא רק אחד השיקולים החשובים הנשקלים.

בשנת 2021 נכנסו לתוקף התקנות החדשות והביאו עימן חידושים נוספים 

סעיפים 49 עד 59  לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי  דין ), תשפ”א- 2020, חוללו מהפכה של ממש, ילד מעל גיל 6 יכול להביע את רצונותיו  בעניין הנדון לפניו ואת עמדתו בשאלת משמורת והסדרי השהות והקשר עם הוריו . ישמעו את קולו של ילד ללא נוכחות הוריו וללא נוכחות באי כוחם.

לראשונה הוכרה זכות לילד בגיל 6 בלבד – זכות הילד להישמע בהליך משפטי שמתנהל בין הוריו ועוסק בעניינו .

בית משפט ייתן משקל ראוי בהחלטתו לרצונותיו של הילד , לפי גילו ולמידת בגרותו של הילד, אלא אם כן בית משפט החליט שהילד לא יישמע וזאת לאחר ששוכנע כי מימוש זכותו של הילד להישמע יגרום לילד פגיעה העולה על הפגיעה שתיגרם לו משלילתה.

מה מבדל אותנו על פני משרדים אחרים:

1. מקצועיות וניסיון מעל 11 שנים בתחום דיני משפחה ייצוג בתיקי משמורת מורכבים.  משרדינו ייצג  מעל 1,000 תיקי משמורת.
2. לקוחות מרוצים.
3. מחירים הוגנים ושירות מצוין .

מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי על הקורא לפנות ולהתייעץ עם עורך דין שמתמחה בתחום.